<h1>האגור סימן רמ"א</h1>
<h2>דף מח.</h2>
כתב רש"י אע"פ שמי שאכל כזית דגן אינו חייב אלא מדרבנן מוציא אפילו מי שחייב מן התורה. וכן פי' הר"ר ישעיה ז"ל. וכל מי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים או שלא הזכיר מה שהזכירו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו. כתב אחי הר"ר יחיאל מסופק אני בהא דאמרינן לא יצא ידי חובתו, אם לעכוב' קאמר או למצוה קאמר ע"כ. ולא נהירא כיון דברכת המזון דאורייתא לעכוב' קאמר וצריך לחזור. ואם סיים הברכה חוזר לראש. ראיתי בסמ"ק שכתב בשם ר"י מי שלא אכל יכול להוציא מי שאכל, ולא נהירא דאמרינן ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית, ובירו' מסמיך אקראי. ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. אומר ר"ת וכן ה"ג ומיימוני דכזית וכביצה הם מדרבנן. ולכן פירש ר"י דיכול להוציא אפי' מי שלא אכל כלל דכל ישראל נעשו ערבים זה לזה. והא דבעי' הכא כזית משום דבעינן למימר שאכלנו משלו. ורא"ם בספר יראים כתב דכזית וכביצה דאורייתא במרדכי פ"ז דברכות.
